Silent Hill Townfall: סיפור עצוב שמסופר מצוין

Silent Hill Townfall הוא משחק קשה. לא, אני לא מדבר על רמת הקושי של המשחק במובן שכל גיימר מכיר. אני מדבר על תוכן המשחק והמשמעות שלו. הוא נפלא בצורה, ונוראי בתוכן.

חובבי Silent Hill, אתם בטח יודעים את זה כבר, אבל בקצרה תנו לי להסביר למי שלא מכיר את המותג. סדרת Silent Hill עוסקת בנפש האדם ובמפלצות שחבויות בכל אחד מאיתנו. בעולם האמיתי קורים דברים נוראיים, אבל הסבל האמיתי קורה בתוך האדם. אולי שמעתם על הרימייק של Silent Hill 2, שהיה רימייק נהדר. Townfall הוא משחק חדש ומקורי בסדרה, אך אופי המשחק זהה לשאר המשחקים.

שמה של הדמות אותה אנו מלווים רוב המשחק, הוא סימון. הפעם, בשונה ממשחקים אחרים בסדרה, הגיהנום לא מתרחש בעיירה Silent Hill אלא באי סיינט אמיליה. בדרך נלווה גם דמויות אחרות, אבל סימון הוא הדמות הראשית. במהלך המשחק, סימון יגלה למה הוא התעורר בסיינט אמיליה, למה מחוברת לווריד שלו שקית עירוי שתלויה לו על הכתף, מה קרה שם ועם אילו שדים פנימיים הוא יצטרך להתמודד.

טלוויזיה קטנה, לחץ גדול

המשחק הוא בגוף ראשון, כך שאנחנו חווים את כל המשחק מקרוב ולתוך הפרצוף. זו בחירה מאוד מודעת, לאו דווקא מבחינת הפחדות, אלא מתוך משמעות לשים את השחקן עצמו בתוך העולם (למעט סצנות המעבר). העלילה מתרחשת בשנות ה-90, וכבר בתחילת הדרך סימון מרים מקלט טלוויזיה נייד וישן שמכניס את השחקן לאווירה.

המקלט משמש לכמה מטרות. הראשונה, להעביר לנו מידע ורמזים לגבי המתרחש בצורת סרטונים מקוטעים קצרים, השנייה היא להתריע לנו היכן האויבים. באמצעות המקלט אפשר "לראות" את המפלצות דרך קירות לדוגמה. כמובן שזה לא אומר שהמקלט מקל עלינו, לפעמים הוא עושה בדיוק הפוך. האפשרות לראות את המפלצות מייצרת לחץ.

במהלך המשחק גם נתקל בנשקים מסוגים שונים, ממקלות עץ ועד רובים. חשוב לציין כי Townfall הוא לא משחק אקשן: הנשקים הם לא העניין, והתחמושת דלילה. כי מצד שני, המשחק מאפשר להתחבא ולהתגנב המון. מצאתי את עצמי מעדיף לחכות עוד כמה שניות כדי לעבור איזה מסדרון, מאשר לבזבז תחמושת.

אם מפלצת כבר תפסה אותנו, פצעה אותנו, והצלחנו לברוח, נוכל לרפא את סימון עם גזות ספוגות באלכוהול. בין הפריטים הרפואיים שמוצאים, ניתן למצוא כאלו שאם מערבבים אותם יחד בשקית עירוי, במידה והרגו את סימון, הוא יוכל לקום לתחייה מחדש, ולנסות שוב, במקום לחזור לנקודת השמירה האחרונה.

הגיימפלי של Townfall הוא איטי, כמו הריצה של סימון. אך אין לאן למהר, גם אם רוצים. הרגשתי שהגיימפלי מותאם מאוד למשחק: האיטיות היא חלק מהלמידה מחדש של מה שקרה.

עגום, יפה ונשמע מצוין

את המשחק שיחקתי על PS5 רגיל במצב ביצועים, כלומר על 60 פריימים לשנייה. במהלך הגיימפלי לא הרגשתי שום נפילת פריימים, אך באופן מוזר היו מעט מאוד נפילות דווקא בסצנות המעבר.

העולם פשוט ויפיפייה, העיר עצובה ועגומה, והגיהנום הפרטי של הדמויות בנוי בצורה שמשקפת את המצב הנפשי שלהן. המודלים של הדמויות והמפלצות לא יזכו בשום פרס, אבל זה לא דבר רע: ככל שמתקדמים במשחק, מבינים למה הדברים נראים כפי שהם נראים.

הסאונד והמנגינות, מבחינתי היו פשוט נהדרות. כשהתיישבתי על הספה להתחיל משחק, לפני שחזרתי למשחק ולחצתי continue, הקדשתי מספר רב של שניות למוסיקה בתפריט הראשי. במידה מסוימת ככה נכנסתי לאווירה. בתוך המשחק, הצלילים של העולם ושל המפלצות לא מפספסים: השחקן בגוף ראשון והעולם עוטף אותו, גם מבחינת צלילים. עיצוב הסאונד בהחלט ברמה גבוהה מאוד.

אך הסיפור, הסיפור הוא המשחק.

כל מי שמצפה למשחק פורץ דרך מבחינת גיימפלי, גרפיקה או סאונד, יחווה זאת רק אם יקשיב למה שנאמר בסרטונים, בהודעות המוקלטות ובסצנות המעבר.

בחוויה שלי, לקח לי זמן להיכנס למשחק. לא בגלל שלא רציתי, ממש רציתי, אבל משהו בהתחלת המשחק לוקח זמן. המשחק קצר (לקח לי 13 שעות לסיים על דרגת קושי בינונית), ועדיין ההתחלה הרגישה לי קצת איטית. אבל לא מדובר במשחק אימה שמנסה למשוך אותך עם מפלצות אדירות או סצנות אקשן, אלא כזה שמנסה לגרום לך להסתקרן ולרצות לדעת. ככל שהתקדמתי ידעתי יותר, וככל שידעתי יותר רציתי לדעת עוד, עד שהלב שלי יצא לדמויות בסיפור.

קשה להתעלם מהכאב והצער שהמשחק מציג. אני כותב זאת מבלי להגזים, בשביל שמי ששוקל לשחק ידע לאיזו חוויה לצפות. ולמרות הקושי, לא הייתי מוותר על החוויה. המשחק, כמו החיים, לא עושה הנחות ומציג את המציאות כפי שהיא, קשה מאוד, ולפעמים קשה מדי.

למי זה מתאים

המשחק מומלץ קודם כל לחובבי Silent Hill: אחרי Silent Hill f, המשחק החדש Townfall בהחלט מגרד את החשק לסילנט היל.

לאחר מכן הייתי ממליץ לחובבי אימה, במיוחד לאלו שמעדיפים את האימה היותר מעודנת, כזו שהולכים בה יותר, נלחמים פחות ומקשיבים.

המשחק הוא good time לכאלו שאוהבים סיפורים עצובים שמסופרים טוב.

לא מדובר במשחק אימה-אקשני, הרימייק של Silent Hill 2 נראה כמו סרט אקשן לעומתו.

Silent Hill ממשיך עם הקו כי האדם, הנפש שלנו והדרך שבה אנחנו תופסים את העולם, קשים ונוראיים יותר מכל מפלצת. Townfall ממחיש זאת בצורה נהדרת.